ידיעות אחרונות
אוגוסט 1988

מעורב תל-אביבי

מאת אירית רותם

אנטוניו הגדול רווה נחת

שנה שלמה נדדה רקדנית הפלמנקו סילביה דוראן עם הסטודיו שלה ברחבי העיר,
עד שלפני שבע שנים התמקמה במרתף בנין מסחרי השוכן ברחוב בן יהודה בתל אביב.

רק בבנין בו לא גר אף אחד, יכולים תלמידיה של דוראן לרקוע חופשי ברגליים,
בלי שאף שכן יצא מדעתו.

סילביה דוראן, ילידת דרום אפריקה, חייה 14 שנים בספרד.
לפני תשע שנים היא עלתה לארץ, כשמטרתה להביא את בשורת המחול הספרדי
לילדי ובעיקר לילדות ישראל.

הבשורה נקלטה יפה אצל כמה עשרות ילדות ונשים, שנדבקו באהבת הפלמנקו. 
לסילביה דוראן יש היום כ- שבעים תלמידים (מתוכם רק ארבעה בנים), בגילים שנעים בין שמונה לשיבה טובה.

המבוגרות רוקדות להנאתן, הצעירות מטפחות חלומות לנסוע פעם לספרד ולרקוד שם,
 ממש כמו שעשתה המורה שלהן סילביה דוראן.

התלמידות המצטיינות רוקדות גם בלהקה שהקימה סילביה ובשבוע שעבר הן הדגימו
בסטודיו את ביצועיהן בפניה של לאורה טולדו, בתו של המשורר והסופר זלמן שניאור, שביקרה בארץ. 
לאורה וסילביה מכירות עוד מספרד, שתיהן רקדו בזמנו אצל אנטוניו הגדול.

ללאורה שנולדה בפריס וחיה כבר שנים במדריד, יש שם סטודיו לפלמנקו, ממש כמו שלסילביה יש בארץ. 
עכשיו מתכוונת לאורה וסילביה להתחלף קצת ביניהן ובקרוב כל אחת תהיה מורה אורחת בסטודיו של חברתה.

בערב מהמחווה ללאורה טולדו השתתפו גם דוד ברוזה, אשתו רותי, ושני ילדיהם מורן ורמון, וגם אמו של דוד, שרונה.
  משפחת ברוזה מיודדת עם לאורה וסילביה עוד מהימים שגרו בספרד.

לאורה טולדו, המבקרת מדי שנה-שנתיים בישראל, מקפידה לעלות לקבר אביה ,
שעכשיו מלאו 25 שנה למותו.  המשורר והסופר, זלמן שניאור, נולד ברוסיה , חי בפריס, שוויץ, ניו יורק
ותקופה מסויימת ברמת גן.  הוא נפטר בניו יורק ושנה מאוחר יותר הועלו עצמותיו לישראל.

"הוא כתב בעברית וביידיש ואני מאד עצובה, כי מעט מאוד אנשים קוראים אותו היום" אמרה הבת לאורה. 
"הוא היה משורר קלאסי יחד עם ביאליק וטשרניחובסקי, אותם לומדים בבתי-הספר והוא מחוץ לתמונה...."