אני נרגשת מאוד מהביקור בסטודיו שלך. אני יודעת שאת אשת מקצוע גדולה.

כשתלמידותייך הגיעו לספרד היתה מוטבעת בהם חותמת אמנותית יוצאת מן הכלל.

אבל חלפו שנים רבות, ואני חששתי שתפלי במלכודת של החדשנות שתוקפת אותנו
בצורה כה מסוכנת.

יש רקדנים,לא אנקוב בשמות,שבזכות אישיותם הגדולה, יכולים לחדש.

אילו, ברובם, מכירים את הריקוד באופן מושלם, והם יכולים להרשות לעצמם את הזכות
 ליצור סגנונות חדשים.

אבל לא אנחנו המורים!

המורים צריכים ללמד את השורש, את האמת ורק ככה ייווצרו רקדנים טובים
שאולי, מחר, יוכלו לחדש.

זהירות! מטעים את התלמידים והופכים אותם לזרים למחול הספרדי. אני התרגשתי
 בגלל שבתלמידותייך יש משהו שמאוד קשה למורה להעביר –

העומק של אמנות המחול. הטכניקה היתה לך ואת שומרת אותה טהורה.

אבל האומנות הזאת שידעת להעביר לתלמידותייך הוא מתת אל

שלא ניזוקה על-ידי השנים הרבות שחלפו.
לכל אחת מתלמידותייך היה משהו מיוחד - משהו שהינו הן עצמן, אבל בלעדייך לא יכלו 
להכיר אותו ולהגיע אליו.

בראוו!

תמיד רציתי שתלמידי יעבירו את האהבה שלי למחול. לא כולם מסוגלים לעשות זאת.

למזלי, יש לי תלמידות כמוך ששום דבר לא יכול להשחית אותם.

תודה סלביה!

ויקטוריה אוחניה

מנהלת אמנותית – בלט לאומי של ספרד

תודה שמעולם לא שכחת את המורים שלך.