הצופה
1975 

"ריקודי ספרד" ב"סדנא לאמן עולה"

מאת ד"ר אמיל פוירשטיין

רוב המופעים בשטח האמנותי הנערכים לאחרונה גורמים אכזבות
מכיוון שהם יורדים לרמת הקהל הדורש בידור בכל מחיר
 ומוכן לכל פשרה להשגת מטרה זו. הנך מופתע לטובה לעתים רחוקות בלבד.

והנה הפתעה נעימה כזו נגרמה לנו לאחרונה באולם "צוותא",
 בו הופיעה עולה חדשה בשם סילביה דוראן.
במסגרת מועדון זה פועל מוסד המכונ"סדנא לאמן העולה" העורך מופעים מעת לעת.
 עד עתה לא שמענו רבות על סדנא זו שבראשה עומדת במאית.

שם המופע "ריקודי ספרד" עורר את סקרנותנו מכיוון שבנושא זה אין פשרות.
ריקודי שאר העמים אפשר לסלף בקלות, אולם לא כן בריקודי ספרד.
ביצועם דורש ידע, משמעת, אימון קפדני, סגנון, לבוש מתאים, כושר גופני בלתי רגיל,
 החזקת גוף, שימוש בקסטנייטות, תיאום מדוייק ביותר עם המוסיקה ועוד.

ניחמנו את עצמנו שהערב יהיה בוודאי כשלון גמור ואז נרחיק את צעדינו מן המקום בהזדמנות הראשונה.
 הלכנו בכל זאת מכיוון שהתקווה קיננה בלב, אולי החזה בכל זאת בהופעה ראויה לשמה.

האופטימיות זכתה הפעם להגשמה מלווה. ראינו רקדנית מושלמת, שמימי אנטוניו ולהקתו לא הופיעה כמוה בישראל.
לפנינו אמן בשל, אחראי, השומר בקפדנות הגדולה ביותר לא רק על הפרטים אלא אף על פרטי הפרטים הקטנים ביותר.
מורגש מיד שלמדה את אמנותה במקום, בספרד עצמה, וגם שם נאלצה לשבת שנים לא מעטות,
מכיוון ששלמות כזו אין רוכשים על רגל אחת.

הערב שלה מורכב משישה ריקודים, שלושה בחלק הראשון ושלושה בחלק השני,
 ריקודים שונים זה מזה בסגנונם ובבידור עם. אולם בביצוע סילביהדוראן אין כל פגם באף אחד מהם.

ספרד נחשבת עוד בימי הרומאים לארץ הקלאסית של הריקוד והריקוד הספרדי נתעשר
 במשך הדורות באלמנטים עממיים שונים ומגוונים תוך כדי שמירה על אופיו המקורי.
בריקוד הספרדי משתתף כל הגוף, לא רק הידיים והרגליים. כל הגוף משרת האימפולס של הביטוי,
 בהתאם לסקאלה של הרגשות. התנועות הן פעם מלאות היד ואיטיות ופעם מזורזות כקבצו ואף נרגשות.
 יש בריקוד הספרדי גם פנטומימה, וזו מסורת רומאית בו, הרי שום תרבות אינה נעלמת במשך הזמן
 מבלי להשאיר עקבותיה פה ושם. בספרד יש לכל איזור ריקוד משלו,
והגברת דוראן הגישה לנו ריקוד אופייני של איזור נאוורה ושל איזור וולאנסיה.
היא הדגימה בהופעתה הנהדרת שלבים שונים של הריקוד העממי הספרדי.

נגע בליבנו הריקוד הראשון של החלק השני, בו ניסתה האמנית לבטא תוכן יהודי על ידי כוריאוגרפיה שלה עצמה.
 שם הריקוד: "אשה יהודיה בתקופת האנוסים" לפי המוסיקה של פ. לונה. ההווי הזה ידוע ואין צורך לפרטו במיוחד.
 האנוסים היו נוצרים כלפי חוץ ויהודים כלפי פנים.
האמנית ניסתה לבטא את המטען הרגשי הזה באמצעות תנועה ומאוד הצליחה בכך.
 יש להודות לה על מאמץ מיוחד זה, מיכוון שהריקוד היהודי האמנותי נעלם כלא היה
ואין כיום אמן ראוי לשמו בעולם היהודי שיטפחו.

בהופעה של סילביה דוראן אין מה לבקר, אלא רק לשבח ולהודות על ערב אמנותי מושלם
תוך הקפדה מקסימלית על כל תנועה, על החזקת גוף ועל הבעת הפנים.
 יש לציין במיוחד את התלבושות ההדורות העשירות והמתאימות לכל ריקוד המהוות תענוג מיוחד לעין.

יש להודות ל"צוותא" ובעיקר ל"סדנא לאמן עולה"
שאיפשרו את ההופעה אשר היינו רוצים להמשיך ולחזות בה בתוכנית אחרת
 שישנה בוודאי ברפרטואר של אמנית גדולה של הריקוד, אמנית יהודית ממדרגה ראשונה – סילביה דוראן,
 המסוגלת להעשיר את חיי התרבות הישראלי.